בלוטים
בלוט הוא הפרי של עץ האלון. לכל העצים השייכים לסדרת fagacea מן הסוגים אלון, Quercus והסוג Lithocarpus יש בלוטים.
מקור השם בלוט במבנה שלו, שבו האגוז בולט מתוך תושבת הקרויה ספלול.
לאלונים שונים יש בלוטים עם צורות שונות, המגדירות את המין וגם את השיוך לקבוצות שונות.
מבנה הבלוט – חתך אורך
האגוז בדרך כלל בעל צורה אליפטית מוארכת, עגולה, פחוסה, חבייתי או חדה במידות שונות.
אצל אלון התבור, האלון המצוי, האלון השסוע והאלון החרמוני, השייכים לקבוצה המכונה cerris הספלול הוא בעל מבנה של ספל הבנוי משערות/קסוות בגדלים שונים ומסודרים במבנים של תבריג של שערות בודדות. שערות/קסוות מאוחות ניתן למצוא באלון התולע, השייך לקבוצת האלונים הלבנים. במזרח אסיה צומחים עצי אלון שלהם בלוטים עם ספלול הבנוי מטבעות, המקנות לו את השם לקבוצת האלונים Cyclobalnopsis.
הבלוט של אלון תולע מבשיל בעונה אחת, לאחר 7-8 חודשים בספטמבר/אוקטובר.
הבלוטים של כל שאר מיני האלון בארץ, מבשילים במהלך של 2 עונות, בתוך 19-20 חודשים בין אוקטובר לינואר.
הבלוטים יכולים להיות במידות שונות, זעירים, בקוטר ואורך מתחת לס"מ עד לבלוטים גדולים באורך של כ-10 ס"מ ויותר ובקוטר דומה.
צילום: David Hill, באדיבות הצלם
מבחר של בלוטים בגדלים וצורות שונות. הבלוטים הם של עצי אלון מצפון אמריקה
בלוטים של 5 מיני האלונים שצומחים בבר בישראל
צילום של אלון חרמוני; א. פרגמן, צמחיית ישראל ברשת
צילום Ya-wen Hsieh
מגוון בלוטים. צורות וגדלים שונים מרחבי העולם
בלוט עם ספלול טבעתי השייך לקבוצת Cyclobalanopsis
בלוטים שימשו משחר ההסטוריה מקור מזון לאדם ולחי. בספרו, Oak – The frame of cvilazation, טעון המחבר, W. B. Logan, שהבלוטים שימשו מקור מזון יציב ובטוח לאדם בתקופה הפרה חקלאית.
חברות רבות בהמיספרה הצפונית, השתמשו בבלוטים כמקור מזון. מזרח אסיה, הסהר הפורה, תורכיה, יוון, צפון מערב אפריקה ויבשת אמריקה. עד היום משתמשים באזורים אלה בבלוטים ליצירת שמן, קמח ומוצרי מזון נוספים. אחד המיזמים הבולטים בתחום נמצא באי קאוס ביוון ובו מייצרים קמח, שמן ומאפים מבוססי בלוטים.
לקריאה נוספת על המיזם, הקלק כאן.
לקריאה נוספת על בלוטים כמקור מזון, הקלק כאן.
הבלוט הוא פרי עשיר באנרגיה, והוא מרכיב חיוני בתפריט של מגוון גדול של בעלי כנף, יונקים ומכרסמים. ציפורים ויונקים מאסמים את הבלוטים לעונת האביב. פעילות זו תורמת להפצה מהירה של תחום המחיה של אלונים.
הדוגמה הנפוצה ביותר של איסום בלוטים היא של העורבני אשר שמו הלטיני Garrulus glandarius שפירושו "הצווחן של הבלוטים".
העורבני ניזון מבלוטי האלון. בספרות יש סקירה ותיאור של קבוצות של עורבנים, העוברים ממין למין של אלון ומאסמים בתקופת הבשלת הפרי אלפי בלוטים במשקל רב ומרחיקים את הפרות עשרות, מאות ולעיתים קילומטרים מן העץ, החורשה או יער המקור.
עורבני, אוסף ומטמין בלוטים של אלון התבור
צילום – עופר הוכברג, גבעת ברנע
ציפור נוספת מפורסמת אשר מאסמת בלוטים היא נקר הבלוטים אשר תחום המחיה שלה הוא בקליפורניה
נקר הבלוטים
קישורים נוספים
יונק מכרסם אשר ניזון מבלוטים הוא הסנאי אשר ניזון ומאסם בלוטים.
חומרים נוספים על בלוטים ניתן למצוא כאן.
