החל מתקופה זו אוכלוסיות מיני האלונים היו נתונות לברירה שהפעיל האדם כדי לספק את צרכיו הייחודיים במשך 10,000 שנה לפחות (50 דורות של 200 שנה – משך חיי העץ). אך באותה מידה, אוכלוסיות אלה מבטאות את יכולת ההתאמה מבחינה גנטית ואקו–פיזיולוגית לתנאים שנוצרו בכל בית גידול פרטני. מקורות גרגירי אבקה שנמצאו בכנרת, בבריכת רם בצפון הגולן ובים המלח מעידים כי לפני 5,500 שנה (התקופה הכלקוליתית) הייתה כמות רבה של האלונים הנשירים, אלון התבור ואלון התולע (Quercus boissieri) בכל המקומות, ואילו כמות האלון המצוי הייתה נמוכה יחסית. באתרים השונים המגמות היו שונות במעט, אולם עד לשנת 500 לפני הספירה בקירוב, הייתה הפחתה בכמות האלונים עד לרמה נמוכה. כנראה ובתקופה זו של גידול האוכלוסייה ופיתוח החקלאות, נכרתו עצי יער וחורש לצורך נטיעת כרמי זיתים. לאחר שיא האוכלוסייה של הזית בתקופה הרומית היא פחתה בהדרגה. במקביל לכך חלה עלייה באלון המצוי בכנרת ובגולן, שלוותה בתחילה בסירה קוצנית, והגיעה לרמה גבוהה יחסית בשנת 700 בקירוב. ביהודה-מואב החלה עלייה בתפוצה של האלון המצוי רק החל משנת 1000 בקירוב, ובכל הארץ היא הגיעה לשיא במאה ה- 16 בקירוב, שבה חלה גם עלייה מעטה באלון התבור בצפון הארץ. נראה שעצי הבר חזרו עם הזנחת החקלאות, תוך חילוף המין השולט. הסיבות לאי חזרתו של אלון התבור לרמתו הקודמת יכולות להיות כריתה, או סחף קרקע לאחר הרס טרסות בשילוב עם סיבות אקלימיות. ככלל, האוכלוסייה בארץ במרבית התקופה הזו הייתה מעטה, ולכן קרוב לוודאי שלא השפיעה משמעותית על כמות העצים.

יער פתוח בשרון נזכר בתקופה ההלניסטית, בתקופת הצלבנים במאה ה- 12 ובמסע נפוליון ב- 1799. בשנות ה-30 של המאה ה-19 היער הזה נכרת על ידי המצרים שכבשו את הארץ לתקופה קצרה, והוא זוהה שוב ומופה כגדמים או יער מתחדש כעבור כארבעים שנה במפה של משלחת הסקר. כנראה שתחילת ההתיישבות באזור לוותה בהמשך כריתה, וסמוך למלחמת העולם הראשונה לא היה באזור יער מפותח. ב"ארץ קיסריה" תואר יער בתחילת המאה ה-19, והוא מופה לאחר מכן בסקר הבריטי  כיער פרדס חנה-כרכור. כריתה מאורגנת של אזורי יער נרחבים נעשתה בעת מלחמת העולם הראשונה על ידי הצבא התורכי לצורך תפעול הרכבות. ידוע  על כריתה של היערות באזור אלונים-שפרעם ובית קשת עם חוזי כריתה ואספקה. מסילת ברזל מיוחדת נסללה מחדרה עד לכפר קניר (רגבים), בחלק הדרומי של יער רמת מנשה, כדי לספק את העץ.

בשנת 1926 פרסם הממשל הבריטי את פקודת היערות בארץ ישראל כדי לרסן את ההתנהלות ששלטה עד אז – ניצול בלתי מבוקר של צמחיית העצים בארץ. דבר זהִ אפשר לצמחייה המעוצה להשתקם במידה מסוימת, בעיקר דרך גדילת נצרים רבים מהגדמים, אך גם מנביטת בלוטים וזרעים.

פתיח ביוגיאוגרפי זה ממצב את תמונת תפוצת מיני האלונים בישראל כיום. חמישה מיני אלון גדלים בארץ, מהם שניים נדירים ונמצאים רק בחרמון – אלון הלבנון תת-מין חרמוני (Quercus look Kotschy) ואלון שסוע (Quercus cerris). שלושת המינים הנפוצים באזור הים תיכוני בישראל הם האלון המצוי ירוק העד, אלון התבור ואלון התולע הנשירים.

מקורות:

הר, נ. 2008. מבנה מערכת הקרקע והסלע והדינמיקה של משק המים בבית הגידול כגורמים אקולוגיים עיקריים בתפוצת אלון התבור והאלון המצוי באזור אלונים-מנשה. חיבור לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, הוגש לסנט האוניברסיטה העברית בירושלים.

גבריאל שילר, ג., שקלר, ג.. וקורול, ל. 2014. הכרת המגוון הגנטי של מיני האלונים הגדלים בארץ – בסיס להצלחה בנטיעות. אקולוגיה וסביבה 5(2): 188-181.

קופלר, ע., הר, נ., מלקינסון, ד. 2019. גורמים א-ביוטיים ומעורבותם בתופעות התייבשות ותמותת האלונים ברמת הגולן. אופקים בגאוגרפיה 95: 82–99.

שמידע, א. 1979. צומח החרמון. עמודים 97-147 ב"טבע החרמון". הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 Andrew L. Hipp; Paul S. Manos; Jeannine Cavender-Bares, 2020. How Oak Trees Evolved to Rule the Forests of the Northern Hemisphere. Genomes and fossils reveal their remarkable evolutionary history. Scientific American, August 2020 issue.

Fragman-Sapir, O., 2019. Species Spotlight: Quercus look Kotschy. International Oak Society website. In honor of Dr. Michael Avishai https://www.internationaloaksociety.org/content/species-spotlight-quercus-look-kotschy