ד"ר עינת שחר

אם עצרתם לנוח תחת עץ אלון, או אם יש לכם אלונים בקרבת הבית, סביר להניח שהבחנתם במעין "גידולים" מסתוריים ובליטות משונות על הענפים או העלים. ברוכים הבאים לעולם העפצים. עפצים הם מבנים הנוצרים מרקמה צמחית כתגובה לגירוי מאורגניזם אחר. העפצים משמשים כבית גידול עבור האורגניזם שגורם ליצירתם, מספקים לו מזון, ולעיתים גם מספקים הגנה מפני תנאי הסביבה ומפני אויבים טבעיים. מגוון רחב של אורגניזמים יוצרים עפצים, כולל פטריות, נמטודות, וירוסים, וחיידקים, אך הרוב המכריע של עפצים נגרמים על ידי חרקים, וכיום ידועים יותר מ 13,000 מיני חרקים יוצרי עפצים. את העפצים המורכבים והגדולים ביותר יוצרות צרעות עפצי האלון, השייכות למשפחת הצרעפציתיים (Cynipidae), הכוללת יותר מאלף מינים מתוארים, כשכל מין יוצר עפץ ייחודי לו על איבר מסוים בצמח – עלים, ניצנים, ענפים, פרחים, פירות או שורשים של עצי אלון (איור 1). הספיציפיות של צורת העפץ בכל מין גדולה כל כך, עד שניתן לזהות את מין הצרעה על פי מורפולוגיית העפץ מבלי לראות את החרק כלל.

עפצי צרעפציתיים על אלון תולע. צילומים: ד"ר נטע דורצ'ין

לרוב הצרעפציתיים מחזור חיים מורכב הכולל שני דורות בשנה: דור מיני המתפתח באביב ודור אל-מיני המתפתח בסתיו. שני הדורות שונים זה מזה הן בצורת הצרעות והן בצורת העפצים (איורים 3,2) ולעיתים הם אף מתפתחים על מיני אלון שונים. בנוסף למינים שיצרו את העפצים לעתים קרובות קיימים בעפצים גם דיירי משנה – צרעות מאותה המשפחה שאיבדו במהלך האבולוציה את היכולת לייצר עפצים בעצמן ובמקום זה פולשות לעפץ קיים ומתפתחות בו על חשבון יוצר העפץ, לעיתים תוך שינוי צורת העפץ. מורכבות זו העשויה ליצור שלושה טיפוסי עפצים שונים שמקורם באותו מין של צרעה מקשה מאוד על שיוך בין שני הדורות של אותו המין, ולכן רבים ממיני הצרעפציתיים עדיין ידועים כיום מדור אחד בלבד (לרוב הדור הסתווי שיוצר עפצים גדולים ובולטים יותר מהדור האביבי). לעפצי האלונים אזכור נרחב לאורך ההיסטוריה, משום שבעבר נהגו לנצל את הטאנינים הרבים הנמצאים בעפצים ולהשתמש בהם להפקת דיו, צבעים ועיבוד עורות.

: Andricus miriami, א.צרעה בוגרת, דור מיני. ב. צרעה בוגרת, דור אל-מיני. צילומים: ד"ר עינת שחר

: Andricus miriami א. עפצי פרחים של הדור המיני על אלון הלבנון ב. עפצי ניצנים של הדור האל-מיני על אלון תבור. צילומים: נטע דורצ'ין.

על פרט אחד של עץ אלון ניתן לראות לעיתים קרובות טיפוסים רבים של עפצים המתפתחים בו זמנית. למרות שחרקים יוצרי עפצים הם למעשה טפילים המשתמשים במשאבי הצמח לצרכיהם והצמח אינו מרוויח מהם דבר, ברוב המקרים העפצים אינם מסבים נזק משמעותי לאלון, וגם אינם מונעים התפתחות של מין אחד על חשבון אחר. מערכת אקולוגית שלמה מתפתחת סביב העפצים, וכוללת את יוצרי העפצים, דיירי המשנה, הטפילים שלהם (בדרך כלל צרעות טפיליות שזחליהן ניזונים מזחלי הצרעפציתיים והורגים אותם) ודיירים אחרים כמו עכבישים ופרפראים אשר מוצאים מקום מחייה בעפצים ישנים וריקים. למרות מחקרים רבים עדיין לא ידוע מהו המנגנון המדויק המוביל ליצירת עפצים; הטלת הביצה על ידי הצרעה הבוגרת, גירויים הורמונאליים המופרשים על ידי הצרעה המטילה או הזחל שלה, גירוי מכאני שיוצרת אכילת הזחל, או שילוב של כמה מהגורמים הללו. הראשון שדיווח על צרעפציתיים בישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20 היה פרופ' שמעון בודנהיימר מהאוניברסיטה העברית, ובשלהי שנות ה 60 עסקו בהם פרופ' חנן ביטינסקי-זלץ וד"ר אבהרם שטרנליכט מאוניברסיטת תל אביב. שטרנליכט דיווח על 40 טיפוסי עפצים מאלון תבור ואלון מצוי בישראל. בעקבות סקר מקיף של קבוצת חרקים זו שביצעתי בשנים האחרונות כחלק מעבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת תל אביב, ידועים לנו כיום כ-60 מינים של צרעפציתיים בישראל על כל חמשת מיני האלון הגדלים בארץ באופן טבעי.

ולא פרעתיך מאה עפצי; משה רענן