קרחות היער סוקלו בעבר הרחוק והקרוב כפסים ארוכים בהיקף הקרחות, וזאת לצורך הכשרת השטח לגידול חקלאי.

בד"כ לא רואים בנייה של טרסות לעצירת סחף, אולי בגלל שנפגעו במהלך מרעה בע"ח, אך סביר יותר שהשטח המישורי בד"כ לא חייב בניית טרסות.

במהלך הכשרת הקרקע לחקלאות היה צורך לעקור את האלונים עם שורשיהם. עקירת עצים בטרסות הסלעיות היא קשה יותר וסביר שהסתפקו בכריתתם לצרכי הסקה אך הם התחדשו או נבטו מבלוטים מוגנים שנפלו בין הסלעים וזכו לבית גידול לח יותר והגנה מרעייה כשהייתה. כיום בולטת התופעה של ניקוי "שמלת" העצים עד גובה 1.5-2 מ' כתוצאה מרעייה.

נטישה של חלקות חקלאיות לוותה בד"כ ברעייה חזקה המגבילה מאוד את החורש שמתפתח בטרסות להתפשט על חשבון קרחת היער שהתפנתה מגידול חקלאי. המעטים שמצליחים לנבוט נאכלים ומקבלים מופע משולשים האופייני לרעיית לחץ.

בצילום גוגל נראה צומת הכפר סכייכ, צומת גוב געש. הכפר ישב בצומת כבישים מרכזית בצפון הגולן ושרידי הטרסות המקיפות חלקות חקלאיות ומכוסות בפסי אלונים, הוכשרו כנראה כבר בתקופה הרומית-ביזאנטית או אף קודם לכך. ע"פ גוטליב שומאכר, במחצית השניה של המאה ה-19 היה עדיין רצף יערות ממסעדה שבצפון דרך אודם ויער מרום גולן ועד אזור נפח-סינדיאנה מדרום. התיישבות הצ'רקסים בקו מנצורה-קונטרה-חושניה שבעקבותיה הקמת ישובי קבע של בדואים בסכייכ-ואזור וואסט ושל תורכמנים באזור נפח שמדרום לצילום, הובילו עד 1967 לצימצום היער לאזור מסעדה+תוספות בלבד. תשבצי שורות האלונים התחדשו לאחר מלחמת ששת הימים.

ללא מרעה קרחות היער היו נסגרות. בצילום אחד מעדרי העיזים האחרונים שנשארו בכפרי הדרוזים בצפון הגולן. העז השחורה המופיעה כאן גם בזנים אדומים ולבנים, נחשבה כאוייבת החורש הטבעי בגלל ששנים של רעיית יתר המלווה בכריתה לשימושים נוספים ואפילו שמוש בנשק השרפה, הכחידו את רוב שטחי החורש הטבעי באזורנו. הגבלות חוקיות ושינוי תרבותי חברתי גרמו לצמצום העדרים כאן מכעשרים אלף בתחילת שנות השמונים למאות ספורות בלבד כיום

במקום עיזים הדגש בגידול בע"ח עבר לבקר במרעה מגודר, ללא רועה צמוד, חליבה וכו'. בתמונה רואים שרידי קש כתוספת מזון המתחייבת בגלל שמספר הפרות וצפיפותם גבוהה מיכולת הנשיאה של השטח. לצד ההשפעות השליליות הבאות לידי ביטוי בהצלחת נביטה נמוכה באלונים ופגיעה בצומח העשבוני, יש ברעייה כזו הגנה טובה יותר מפני שרפות ויתכן שהדבר בא לביטוי בשרפות כתוצאה מהמלחמה האחרונה שלוותה גם בשנה ברוכת משקעים וצימוח עשבייה בהתאם. בעוד שיער יהודיה שצפיפות הבקר בו נמוכה יותר, נפגע קשה, יערות אודם-מסעדה לא סבלו פגיעה משמעותית.

רעייה מתונה יחסית ביער מרום גולן. רואים התפתחות של יער אלוני תולע ותחתיו "תת יער" של אלון מצוי המשמש לאכילה גם חודשים ארוכים לאחר הלבלוב למרות שהוא יבש, גלדני ומכיל טאנינים.

יער ג'ובתא אל חשב. באזור החייץ מעבר לקו הגבול עם סוריה שרד עדיין יער אלונים קטן שהיה מחובר בעבר ליער מסעדה-אודם כפי שמעידים אלונים ששרדו בשולי ההכשרות של מטעי הכפרים הדרוזים בגולן. גם כאן רובו של היער התפתח בשולי חלקות נטושות ולאורך דרכים מרכזיות.

בצילום גוגל שכבר עלה כאן מהכפרים ברייקה וביר ע'גם במורדות תל חזיקה, רואים באיזו מהירות ניתן כיום לכרות יער. בינתיים רואים התאוששות חלקית לאחר פרוק מחנה הפליטים שהוקם כאן במלחמת האזרחים. יותר גרוע מצבו של שריד יער אלוני התבור שהיה בגדה המזרחית של הרוקאד על קו הגבול הישראלי סמוך לשפך לירמוך. שם כמעט ולא שרד אלון תבור אחד והסיכוי להתאוששות נראה קלוש.

ביום ראות טובה ניתן לראות היטב את העיר הדרוזית סווידא שבהר החוראן, שבעים ק"מ מזרחית לתל פרס. בצילום גוגל מלפני מלחמת האזרחים הסורית רואים שריד מבודד של יער אלון מצוי מיוחד ששרד שם, גם בכמות משקעים זעומה של 320 מ"מ בשנה.

כריתת יער מסיבית של קבלנים חמושים ממלחמת האזרחים ועד עכשיו, חושפת שגם יער סווידא התחדש על שטחי חקלאות עתיקה וגם בו טרסות ושולי דרכים זכו לכיסוי יתר של אלונים. מעניין שבשונה מיערות הגולן הגבוה יש כאן בנוסף לטרסות ארוכות גם גלי אבן המזכירים את גלי האבן של יער יהודיה ונחשבים לקדומים יותר (תקופת הברונזה?). גם כאן הפגיעה קשה מאוד ולמרות שאלון מצוי יודע להתאושש כמעט מכל מצב השילוב של המשך המשבר הפוליטי והשינוי האקלימי לא מבשרים טובות.

כתיבה: אפרים אזוב

פורסם ע"י עזרא ברנע

3.2.2025