ימי הגשם האחרונים אילצו אותי לשהות בבית. לא שחסר לי מה לעשות בבית, אבל העשייה בחלקת הטבע הקטנה בסמוך לשכונה תמיד מסבה לי יותר מרגוע ותחושת סיפוק. אז הסתובבתי בבית וחיפשתי משימות שניתן לדחות ליום שמש – אז יהיה לי תירוץ טוב להתעלם מהם ולצאת אל הדבורים, האלונים והאדמה.
החלטתי לעשות סדר בעציצים שזנחתי במרפסת, אלו שברוב ימי השנה משמשים לגידול צמחי תבלין וניסיונות לא מפוארים לייחר תבלינים אחרים. עד לפני חודשים ספורים, זו היתה פינת המזור שלי ביהווי לראות ירוק בעינים ולהכניס קצת אדמה מתחת לציפורניים. מאז שלקחתי על עצמי להקים משתלת חלוץ של אלונים (ועל זה בםוסט הבא) בגינה הקהילתית, ולהשיבם לטבע העירוני בסמוך לשכונה – תשומת הלב שלי פחתה פלאים.
באחד העציצים, מצאתי שאריות של בלוטים שאספתי בתחילת העונה ולא צפו ממש טוב במבחן השקיעה. כנראה שאמרתי לעצמי אז, שלא יזיק לזרוק אותם לתוך עציץ רחב עם חבריהם הלא-מוצלחים-בשקיעה ואם משהו חלילה ינבוט, כבר אדאג לו לבית גידול מפואר יותר.לבושתי, גיליתי מספר בלוטים שנבטו. בערך.

מנגנון החיים נכנס לעבודה והם שלחו שורש בחיפוש אחר מים. ניצן הנצר שהיה אמור להגיח מעל האדמה לא הגיע למסיבה. הוא כנראה נעלב מהעובדה שלא טרחתי להשקות את האדמה לעיתים תכופות.

עד כאן, סיפור עצוב, אולי מוכר וחסר תכלית.

לקח לי מספר שעות להתעשת על עצמי ולחשוב בצורה מעשית וחיובית על הסיטואציה. שנאמר: עדיף לזוז בכיוון לא מוגדר מאשר לחדול. שאלתי את עצמי – איך הבלוט המסכן הזה ששלח שורש כל כך ארוך יכול לעזור לי להגשים את חלום חורשת האלונים?
הטבע, מסתבר, יותר חכם מאיתנו רוב הזמן. את השיעור הזה בצניעות למדתי על בשרי לא מעט פעמים בפינוי נחילים. הפעם הגיע תורם של האלונים. אולי, הכתה בי הארה, המאמץ באיסוף בלוטים, סידור משטחי הנבטה, השקיה סדורה עד לנביטה, המשך אומנה וגידול לשתיל בוגר, העתקה לעציץ גדול יותר וגול יותר להרחבה בית השורשים – אינו משתלם?

הרי אני מתכנן לנטוע אלונים בשטחים שאין בהם השקיה סדורה ולא תהיה מתוך מטרה לקבוע עובדות בשטח מופר. לציין עובדה היסטורית שהטבע היה כאן קודם.
אולי יהיה פשוט יותר להטמין בלוטים בשטחים פתוחים בתזמן הנכון?

חשבתי ועשיתי.

הקציתי לעצמי חופן של כ-30 בלוטים שנשאר במקרר ויצאתי לשטח. בחרתי מחפורות צפוניות, חלקות מוצלות ואזורים קרובים לנגר מתוך מחשבה שיוכלו לשרוד כך את הקיץ הארוך והקשה.
נשאתי תפילה לטבע וברכתי אותם שיצמחו להיות עץ מפואר. כמו שהיה כאן פעם.

פורסם ע"י צור גנוסר

19.2.2025